הסיבות המוזרות למתן גט ברבנות

ריח רע מהפה, הסתפקות בילד יחיד, עיסוק בפשע, וחרם מיני – כל אלה ואחרים נחשבים כעילות מספיקות לגירושין בבית הדין הרבני. גם ספירת זרע נמוכה עשויה להעניק לאישה זכויות רבות אם היא מעוניינת להתגרש, אך זאת בתנאי שלא נתנה את עינה באחר – כלומר רוצה להתגרש ולהתחתן עם גבר אחר, אטרקטיבי יותר.

גברים רבים נוטים להאמין שמשתלם הרבה יותר להתגרש בבית הדין הרבני, אך לדברי עו"ד יעל שמואלי, המיתוס הזה, לא רק שאיננו נכון, אלא גם עלול לגרור גברים רבים, אשר יפנו אל בית הדין הרבני בעילה לא נכונה, להפסדים כבדים. לדברי עו"ד יעל שמואלי, הציבור בישראל סובל מחוסר ידע נרחב לגבי זכויותיו וחובותיו במסגרת הנישואין כפי שהן נתפסות בהלכה היהודית, ולעיתים קרובות, עלולים בני זוג למצוא את עצמם מאבדים ממון וזכויות רבות, בשל כישלון באחד ממבחני העילות של בית הדין הרבני.

כך למשל, מום של בן הזוג שהיה ידוע לחתן או לכלה לפני הנישואין מהווה עילה לבקשת גט, גם ימים וגם שנים לאחר הנישואין, ובמקרה זה, מום ייחשב גם אי אונות, או הפצת ריחות רעים. הסתרת מום עלולה לפגוע זכויות המסתיר ולחייבו בגט, ולזכות את בן הזוג בזכויות יתר. אז מה הן העילות המזכות בגירושין בבית הדין הרבני, ומתי עלולים הבעל או האישה לצאת בהפסד גדול וברווח – בכתבה הבאה.

פעמים לא מעטות עומדת בפני אלה המתכננים גירושין, שאלה גדולה וגורלית: אל מי לפנות בפתיחת תיק גירושין – לבית הדין הרבני, או לבית המשפט לענייני משפחה – ומתי?

לדברי עו"ד יעל שמואלי המיתוס הטוען שבית הדין הרבני טוב לגברים ורע לנשים, איננו מדויק כלל, ופעמים רבות נמצאו דווקא הנשים נהנות מיתרונות בדיון בעניינן מול הדיינים, בעוד שהגברים היו מעדיפים הרבה יותר להגיע עם עניינם אל בית המשפט לענייני משפחה. לדברי עו"ד יעל שמואלי הזירה בה נקבע איפה ידונו הצדדים בגירושיהן נקבעת על פי רוב בערכאה שאליה הוגש כתב התביעה לראשונה (מרוץ הסמכויות). כאשר מגישים בקשה תביעת גירושין (גט), יש להקפיד כי קיימת עילה מתאימה, וכי עילה זו עשויה להביא את המבקש להשיג את מטרותיו ואת הרצון להתגרש.

קיימים כמה סוגי עילות:

עילות המחייבות גט, לעומת אלה שגורמות לדיינים רק להמליץ על גט.

עילות המחייבות את הבעל לשלם לאישה את כתובתה, לעומת עילות שלא מחייבות בתשלום הכתובה.

כמו כן קיימות עילות חזקות יותר, לעומת עילות שישפיעו על החלטת הדיינים רק במקרה ואין הן העילות היחידות, אלא חלק משלל עילות מוצדקות נוספות.

כמו כן, ראוי לזכור, שבהעדר הוכחה לעילת התביעה -  היא תידחה, ובית הדין יכריע כי אין עילה לגירושין.  

טענת המומים

טענת המומים היא העילה הרחבה ביותר המוגשת לבית הדין הרבני על ידי נשים וגברים כאחד, וניתן לכפוף תחתיה סיבות רבות לחיוב לגט.

טענת המומים באה לידי ביטוי כאשר אחד מבני הזוג טוען שהפרטנר שלו לוקה במום מסויים. זו יכולה להיות מחלת נפש מכל סוג, מחלה מעוררת גועל, כזו הגורמת לריחות לא נעימים או למראה או קולות דוחים, או מגבלה מסוימת שגורמת לדחייה כמו מחלת עור או קשקשים. כמו כן, אדם יכול לטעון כי מחלה מדבקת או מחלה אחרת המונעת ממנו לקיים יחסי אישות (יחסי מין) הינה מום – וטענה זו תוכר על ידי בית הדין.

טענת " סבר וקיבל'

לדברי עו"ד יעל שמואלי, את המומים מחלקים הדיינים לשני מינים, מום אובייקטיבי, ומום מסוג "סבר וקיבל". מום 'סבר וקיבל' הוא מום אשר בן הזוג ידע עליו עוד לפני החתונה, וחרף מציאותו של המום, החליטו בני הזוג להינשא.

במקרה זה אם ירצה בן הזוג להתגרש הבריא הבריא להתגרש לא יוכל לטעון זאת בשל אותו מום "שסבר וקיבל". כאשר אישה תובעת גט מבעלה והבעל הוא בעל המום מסוג 'סבר וקיבל', אזי לא יצטרך הבעל לשאת בתשלום הכתובה.

להבדיל ממומים שבני הזוג ידעו עליהם לפני הנישואין והסכימו בכל זאת לקבלם ולהתחתן קיימים מומים שהוסתרו והתגלו לאחר החתונה ולאו  עשויים לחייב את בעל המום שהסתירם בגט ובכתובה, אך על כך בהמשך.

מום אובייקטיבי

זהו מום שמתגלה או נוצר לאחר החתונה. זו יכולה להיות נכות או מגבלה כתוצאה מתאונת דרכים, מחלה קשה, ואז למרות שהמום אובייקטיבי, היחס אליו יהיה שונה, לעומת מום שהיה קיים לפני החתונה אך הוסתר.

כאשר מום מתאונת דרכים מונע מהגבר לקיים את מצוות פרו ורבו, או את יכולתו לספק לאשתו את עונתה (לקיים עימה יחסי מין) – אזי מדובר במום אובייקטיבי המצדיק גירושין, אך לא מחייב את הבעל בתשלום כתובתה של אשתו. לדברי עו"ד שמואלי, קיימים מומים שהדיינים והפוסקים חלוקים עליהם: האם הם אובייקטיביים או לא. כך למשל מחלת הנפילה (אפילפסיה) עליה נחלקו רבנים כבר בעבר הרחוק, אז יוחסה המחלה לשיגעון.

חשוב להבין שהויכוח על סיווגו של המום חשוב ומכריע, מפני שהוא זה שקובע האם קיימות עילות לנשים ולגברים לבקש חיוב בגט, והאם מגיעה לאשה כתובתה.

מום אובייקטיבי מחייב גט

לדברי עו"ד שמואלי - אם התגלה מום אובייקטיבי - קיימת עילה לחיוב בגט, כלומר הבעל יהיה חייב לתת גט לבקשת אשתו, אחרת יוכרז כסרבן גט. לעיתים קרובות, מום אובייקטיבי גם מחייב את הבעל לשאת בכתובה. אם הבעל ידע על נכותה של האישה לפני החתונה, אך החליט להתחתן עימה, אך כעת מאס בה בשל המום, הוא יהיה חייב בגט. לעומת זאת, אם מדובר במום אובייקטיבי, על פי רוב לא יחויב הבעל בכתובה, גם אם יבחר להתגרש מאשתו בשל המום שהתגלה.

לדברי עו"ד שמואלי, קיימת משמעות גם לטווח הזמן בין גילוי המום לבין בקשת הגט, והשתהות בבקשה מעידה על קבלת המום.

עקרות

יש לזכור שמוסד הנישואין קיים על פי הדת, על מנת לקיים את מצוות פרו ורבו. כאשר מטרה זו מסוכלת, אין טעם על פי הדת בנישואין, ויש מקום לכפות גט, על מנת שלא ייכרת ענף מישראל (כלומר, על מנת שיועמד דור המשך למשפחה והיא לא תיכחד מבית ישראל).

על כן שיקולים של פוריות ושל יחסי מין הם שיקולים כבדי משקל בהכרעות על מתן גט, או קריאה לשלום בית. עקרות שמתגלה אצל האישה או אצל הגבר, היא עילה מהמעלה הראשונה לבקשת מתן גט. כאשר האישה טוענת לעקרות הגבר ("אינו יורה כחץ"), היא חייבת להביא לכך הוכחות, שהיום, עם התפתחות המדע, הן קלות להשגה.

עו"ד יעל שמואלי מדגישה כי מצוות פרו ורבו מוטלת על הגבר, ולא על כתפי האישה, ולכן כאשר מתגלית למשל ספירת זרע נמוכה אצל הגבר, המכריחה את האישה לעבור טיפולי פוריות, היא תוכל האישה לטעון את 'טענת המומים', ולדרוש את כתובתה.  

עילת העקרות לא יכולה לבוא לעזרת האישה אם היא 'נתנה עינה באחר'  - כלומר אם היא רוצה להתגרש מבעלה, מפני ש"נדלקה" על גבר אחר. במקרה שכזה, כמובן, יצטרך הבעל להביא הוכחות.

ההלכה לא מחייבת את בני הזוג להתגרש, ולבעל יינתן מקום לסלוח לאשתו, אם הוא חפץ בכך. סליחה תביא לשלום בית, וסירוב לסלוח יכול להביא לגירושה של האישה.

אי אונות שונה לחלוטין מאי חשק

על פי ההלכה, הגבר חייב בעונתה של אשתו – כלומר, חייב לקיים עימה יחסי מין. גבר שלא מקיים עם אשתו יחסי מין למרות שהוא יכול, וזאת מתוך בחירה שלו, עלול להיות מחוייב בכתובתה, אם היא תפנה לקבלת גט.

אם הבעל סובל מאימפוטנציה, הדבר מהווה עילה לגירושין, אך במקרה כזה, הוא לא יחויב בכתובת האישה.

קמצנות ובטלנות – עילה לגירושין

על הבעל, על פי הדת היהודית, מוטל לפרנס את אשתו, ועל כך הוא גם מתחייב בכתובה. אם הבעל הולך בטל, ומסרב לעבוד, או שיש לו כסף, אך הוא מסרב לזון את אשתו, כלומר, מסרב לספק לה את צורכי הלבוש והגג, לה ולילדיה - הוא עובר על מצוות המזונות, ועל כן עומדת לאשתו הזכות לקום וללכת. במקרה כזה בית הדין יפסוק לה מזונות.

מצד שני, כאשר הבעל מובטל מאונס, או מנכות, ואין הוא מצליח לזון את אשתו - אין הוא עובר על מצוות המזונות, מפני שהמצב נכפה עליו. מקרה כזה איננו מהווה עילה לגירושין, והאישה לא תוכל להשתמש בו על מנת להיפטר מבעלה.

כאשר המשפחה נותרת בעוניה, למרות מאמצי האב לפרנס, לא מולאה עילת המזונות ואין מקום לגירושין, מפני שעוני איננו עבירה על המצוות, רק קמצנות או בטלנות.

התנהגות שלא כדין ישראל

"גם התנהגות שלא כדין ישראל עלולה להוות עילה לגירושין" אומרת עו"ד יעל שמואלי. הכוונה היא להתנהגות פרועה ובניגוד לחוק: מעשי אלימות, ניבול פה, התעמרות, אלימות מילולית, פריצות מינית.

אם האישה מתנהגת בפריצות – הדבר יהווה התנהגות שלא כדין ישראל. כאשר האישה מתלבשת בפריצות – הדבר ייחשב כעילה שכזו, אך רק אם הדבר גורם לקלקול חייו של הבעל, כלומר אם כתוצאה מלבושה מגיעים מחזרים, ומעמידים את הבעל במצב לא נעים. במקרה שכזה האישה לא תקבל את כתובתה.

כאשר הבעל מקלל את אשתו בנוכחות הוריה, מתעמר בה, מכריח אותה לעזוב את הבית פעם אחר פעם, או מונע ממנה לראות את הוריה, או לחלופין אם עוסק בפלילים או הוא מורשע בהם – רואה בכך בית הדין התנהגות שלא כדין ישראל, והדבר נשקל בחומרה רבה, ופעמים רבות מאפשר כפייה על הבעל מתן גט לאשתו. גם אם הבעל חי עם אחרת ובוגד באשתו – מדובר בעילה של התנהגות שלא כדין ישראל. מקרה שכזה עשוי לא רק לכפות על גבר מתן גט, אלא גם לחייב אותו לשלם לה את מלוא כתובתה.

עובר על דת משה

לדברי עו"ד שמואלי, מדובר בעבירה על עול מצוות, אך עבירה שכזו תקפה רק לזוגות המקיימים מצוות. לגבי זוגות חילוניים עילה זו לא תיתפס על פי רוב כעילה לחיוב בגט. למה הכוונה? שהאישה גורמת במכוון לבעל, או שהבעל גורם במכוון לאישה לעבור על מצוות התורה.

במקרה כזה הבעל לא חייב לסלוח לאישה  - מפני שהיא ערערה את האמון שלו בה. הבעל כמובן חייב להוכיח כי הדברים נעשו במזיד, ובמקרה שכזה לא מקבלת האישה את כתובתה. אגב, אם הבעל או האישה הם חילונים החוזרים בתשובה – העילה הזו מתקיימת. לדברי עו"ד יעל שמואלי, יש לציין כי הכשלה חד פעמית לא תיחשב עבירה על דת משה, אלא במקרים חוזרים ונשנים של הכשלות מכוונות.

בכל מקרה, מדובר בעילה חלשה – שאין רק בה לגרום לחיוב בגט, לשני הצדדים, והיא יכולה רק להצטרף לעילות נוספות על מנת לשכנע את הדיינים להמליץ על גט או לכפותו.

עקרות האישה

אם האישה הייתה נשואה לבעל במשך 10 שנים ולא ילדה, ואם במקרה אין לאיש ילדים מאישה אחרת  – מתקיימת עילה אוטומטית לגט לשני הצדדים. אין צורך לגשת לבדיקות פוריות, אך במקרה שכזה אין חיוב בכתובה. כמו כן, מציינת עו"ד יעל שמואלי, הולדת ילד אחד לא משחרר ממצוות פרו ורבו, ועל האישה ללדת לפחות שני ילדים לבעלה. אם נולד ילד אחד בלבד, גם זו מהווה עילה לגירושין מצד הגבר.

"מעשה כיעור"

מעשי כיעור, הם מעשים מכוערים שהאישה מבצעת, ואשר עלולים להעלות חשד כי היא בוגדת בבעלה (זנתה תחתיו). בעבר, היה הבעל צריך להביא הוכחות לכך שהאישה בוגדת ("מכחול בשפופרת") אך כיום, בשל צנעת הפרט, ראיות כאלו לא יתקבלו על ידי בית הדין. על מנת להוכיח מעשי כיעור של האישה יש צורך בשני עדים לפחות להתנהגותה זו. מעשים כמו להתנשק בפרהסיה, או להתבודד עם גבר זר במלונית או בביתו – עלולים להיתפס על ידי הדיינים כמעשיי כיעור. לדברי עו"ד שמואלי, לא מדובר במעשים פרוצים כמו לרוץ בעירום בפרהסיה, אלא במעשים המעידים על בגידה בלבד.

"אישה מורדת"

אישה המסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה תיחשב אישה מורדת בעיני בית הדין הרבני. לדברי עו"ד שמואלי, מדובר בעילה לגט של הבעל, ללא חיוב בכתובה.

"מורדת מתשמיש"

עילה זו ננקטת כאשר האישה לא מבצעת את עבודות הבית: לא מנקה, לא מבשלת לבעל, ולא גורמת לכך שהבית יפעל כבית. לדברי עו"ד יעל שמואלי, מדובר בעילה מאד חלשה שבדרך כלל, אם עומדת לבדה, היא לא מחייבת גט ולא שוללת כתובה.

חרם דה רבנו גרשון

לדברי עו"ד שמואלי, ההלכה היהודית צעדה מספר רב של צעדים קדימה לטובת נשים במאות השנים האחרונות. כך למשל, לפני חרם דה רבנו גרשון, הזכות לתת גט הייתה רק של הבעל, ומספיק שהוא היה זורק הודעה על הגט בחצר – על מנת שהגירושין היו תקפים.

חרם דה רבנו גרשון קבע כי קיימת גזירה שווה בין גבר לאישה, וכי הבעל יצטרך להוכיח עילה לגירושין על מנת לגרש את אשתו, ועד אז האישה לא תהא חייבת לקבל את גיטה. עוד קבע החרם, כי הזכות לבקש פירוק נישואין תינתן גם לאישה, ועל כן הוא השווה את מעמד האישה למעמדו של הגבר.

הפעלת סנקציות

לדברי עו"ד יעל שמואלי, רק לאחר שהדיינים פסקו על חיוב בגט, ניתן להתחיל להפעיל סנקציות על הבעל או על האישה. אם בית הדין רק המליץ על גט, האישה לא יכולה להפעיל סנקציות על הבעל על מנת שזה יתיר לה ללכת.

הסנקציות בחוק הישראלי מתקיימות רק לגבי סרבני גט, גברים ונשים שחייבו אותם בגט אך הם לא מקיימים את מצוות בית הדין. במקרים כאלה בתי הדין יכולים להפעיל על הסרבנים צווי מאסר, סגירת חשבונות בנק, צווי איסור יציאה מהארץ, התליית רישיון ועוד  - עד שהגברים הסרבנים יתרצו ויתנו גט, או עד שהסרבניות תקבלנה את הגט.

השלשת גט

לדברי עו"ד יעל שמואלי, יתכן מצב בו הדיינים חייבו את האישה לקבל גט, אך היא מסרבת. במקרה כזה, יכול בית הדין להתיר לבעל להשליש את גיטו, כלומר להפקידו בבית הדין, ואז הוא ייחשב כפנוי לנישואין, וזאת גם במקרה בו האישה לא נתנה גט. האפשרות הזו, אינה קיימת לאישה.

עו"ד יעל שמואלי מתמחה בדיני משפחה, גירושין, יישוב מחלוקות בין זוגות גרושים בסכסוכי משמורת ומזונות, כריתת הסכמי ממון, סכסוכי ירושה, צוואות, מינויי אפוטרופוס ועוד.