חטיפת ילדים

כאשר קטין נחטף, היינו נלקח על די אחד מההורים ללא רשותו/ידיעתו של ההורה האחר ומבלי שנוהל הליך משפטי המסדיר את העברתו של הקטין לארץ אחרת וההורה האחר לא הסכים עם מעבר זה גם בדיעבד, הרי שמעשה זה הוא בגדר חטיפת קטין . אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) אשר אומצה על ידי מדינת ישראל בשנת 1991 , מסדירה וקובעת את ההליכים שיש לנקוט בהם במקרה של חטיפת קטין וקובעת מהו מעשה חטיפה.

מטרת האמנה היא לתת מענה מידי להשבת הקטין לארץ ממנה נחטף , חובה המוטלת על רשויות המדינה אליה נחטף הקטין ורשויות המדינה ממנה נחטף הקטין , תוך השארת הדיון המשפטי בדבר טובת הקטין לבית המשפט המוסמך וזאת לאחר השבת הקטין לארץ ממנה נחטף.

במקרה של חטיפת ילדים - שיתוף פעולה בין מדינות

כאשר נודע על חטיפת ילדים, יש לפנות מיד אל הרשויות בשתי המדינות החתומות על האמנה . הרשויות חייבות לפעול על מנת להשיב את הילד למדינה ממנה נחטף , כך על פי רוב , אלא אם כן מדובר במקרה של סכנת חיים לקטין או התעללות קשה בו או במקרה שבו ההורה האחר השלים עם החטיפה במקרה כזה תתקבל חטיפתו של הקטין והוא לא יחויב לשוב למדינה ממנו נחטף. דעתו של הקטין יכולה להישמע במקרים אלו ולבוא במסגרת שיקולי בתי המשפט טרם מתן החלטה לעניין החזרתו של הקטין. מרגע שנתגלה להורה כי הקטין נחטף למדינה אחרת עליו לפעול במהירות להשבת המצב לקדמותו ולפנות לרשויות אשר חייבות לשתף פעולה על מנת  להשיב את הקטין וזאת ללא כל הפעלת שיקול דעת מצדן למעט חריגים שנקבעו בחוק.

אם חלפה שנה מאז חטיפת ילדים וההורה האחר לא פעל להשבת הקטין , אם הקטין עבר את גיל 16 ואם המדינה אליה נחטף הקטין לא חתומה על אמנת האג, במקרים כאלו לא ניתן לפעול על פי האמנה. קיימים חריגים לפיהם האמנה לא תופעל והקטין לא יוחזר: במקרים שבהם קיימת סכנה לקטין אם יושב לארץ ממנה נחטף , אם הייתה השלמה בדיעבד עם מעשה החטיפה , אם ההחזרה אינה מותרת על פי עקרונות יסוד של המדינה אליה נחטף הקטין.   

מענה משפטי במקרה של חטיפת ילדים

על מנת להימנע ממצבים של חטיפה יש לעתור לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ של הקטין , בקשה שבית המשפט נעתר לה בנקל גם ללא הוכחת חשש לחטיפה.